איך לצלם אוכל לאינסטגרם

בוא נעשה תרגיל קטן, תפתחו את האינסטגרם ותתחילו לגלול את הפיד, תוך כמה זמן לדעתכם עד שתמונת האוכל הראשונה תצוץ לה? ניחוש שלי – תוך שתי תמונות

נדמה שאפשר לחלק את הפיד של האינסטגרם לשלושה נושאים עיקריים: חתיכים/חתיכות, חתולים ואוכל.  כי זה מה שמעניינן בעולם שלנו, לא?

ואתם בטח יכולים להסכים איתי שצילום אוכל מדויק וטוב יכול לעשות את ההבדל בין פוסט מנומנם שמניב מעט לייקים לפוסט מוצלח שמניב טראפיק גבוה ורמת מעורבות גדולה.

אז מה עושה צילום אוכל לממש טוב?

כמו כל כתבה טובה נתחיל בציטוט:

“ציור טוב הוא תיעוד של החוויה החזותית שלך אבל ציור יפיפיה הוא תיעוד של הרגשות שהעלתה בך החוויה החזותית הזאת” אן ברשרס.

הציטוט הזה הוא לפי דעתי תמצית הצילום בכלל וצילום אוכל בפרט.

אנחנו רוצים, בסופו של דבר, שצילום האוכל יעורר בצופה תחושות כמו:רצון לאכול את המנה, או אפילו ניסיון לדמיין איך הטעם שלה מרגיש ולא רק תיעוד תפל של המנה.

לדוגמה: צילום מוצלח של קוראסון יכול לגרום לבעל מהאפייה, להעביר בצורה מוצלחת את המסר יש קרואסון חדש במאפייה יתרה מכך הוא גם יכול לגרום לצופה לדמיין את הפריכות, הטריות, הריח הטוב של המאפה ואפילו לגרום לו להיזכר בטיול האחרון שלו לפריז.

מה שקורה בפועל שהמרחק בין התבוננות בצילום ולבין רכישת הקרואסון, בפועל, הצטמצם.

מה עושה את ההבדל בין צילום אוכל לאינסטגרם לבין צילום אוכל רגיל

אנו צריכים לזכור שאינסטגרם, כמו כל רשת חברתית אחרת, היא מקום בו אנשים צורכים כמות מידע גדולה מאוד.

אנחנו גוללים במהירות את הפיד ומחליטים לעצור על תמונה רק אם היא בולטת מספיק.

אז הנה מספר כללי אצבע שיעזרו לצילום שלכם לבלוט:

1. בידוד האלמנט המרכזי מהרקע:

במידה והמנה אותה אתם רוצים לצלם היא האלמנט המרכזי בתמונה, בודדו אותה מהרקע ודאגו להבליט אותה.

צילום ההמבורגר העסיסי (טבעוני, דא?) הוא דוגמה טובה לכך שהרקע (מחציתו כהה ומחיצתו בהיר) גורם למנה כאילו לקפוץ מן התמונה.

2. התאמה לפורמט:

אינסטגרם חותך את התמונה לפורמט ריבועי ובסטורי בפורמט מאונך. ייתכן והקומפוזיציה שחשבתם עליה לא תעבוד בשני הפורמטים.

אחרי חיתוך – פחות מרשים וחבל

3. בהירות:

העין האנושית נמשכת לצבעים בהירים. מה לעשות אנחנו אוהבים אור והעין שלנו באופן לא מודע נמשכת לשם.

צילום בהיר מאוד יגרום לצופה לעצור. שימו לב לא בהכרח מדובר בבחירת צבעוניות לבנה אלא בבהירות כמו הדוגמא שלפניכם: הצבעוניות העזה והבהירה עושה את העבודה.

4. סיפור:

צילום אוכל יכול אפילו לגרום לנו לצחוק ובכדי שהוא יהיה יעיל, אנחנו צריכים לייצר התרחשות מסוימת בפריים. לא עוד טבע דומם אלא צילום חי ושמח.

מה לדעתכם בצילום שלפניכם הוא הסיפור? אם עניתם שטפטופי השוקולד, אתם צודקים. טפטופי השוקולד הופכים את הצילום הזה למעניין, אחרת זו תהיה עוד צילום של עוגייה עם שוקולד מול רקע בהיר.

איך מצלמים אוכל עם תאורה טבעית

עצה שלי, אם אתם לא יודעים לעבוד עם תאורה מלאכותית, תעבדו עם תאורת יום.

אבל לפני שנתחיל ללמוד על טכניקה, אני רוצה לחזור מעט לקורס תולדות האומנות אי שם בשנה א’ של לימודי הצילום שלי.

זה קצת חפירה אבל האמינו לי זה לגמרי שווה את זה.

היו היה בהולנד במאה ה17,  אומן מבריק בשם רמברנט. הנה התמונה שלו.

למה מבריק?

מפני שהוא הבין שכדי לייצר אשליה של עומק וטקסטורה בציורים שלו, כדאי להעמיד אותם בסמוך לחלון כאשר לחי אחת מוארת יותר ולחי שנייה מוארת פחות.

תרגיל:

אני רוצה שתביטו בקרוב בציור הפורטרט של רמברנט ותשימו לב באיזו נקודה האור נופל על הפנים ומה קורה כאשר הוא נופל.

 שימו לב איך הוא מייצר תחושה של עומק ותלת מימד ונדמה כאילו רמברנט עצמו עוד רגע צועד צעד קדימה ויוצא מהציור.

הנה קחו קלזואפ שתוכלו להרגיש אפילו את המרקם של העור.

אני מקווה שהתרגשתם כמוני, אבל בלי ציניות תראו איזו טכניקה צילומית הוא הצליח לייצר כמעט 200 שנה לפני המצאת המצלמה. כבר מבריק אמרתי, כן?

טכניקת הציור הזו הפכה לפופולארית מאוד בהולנד ובבלגיה, באותם שנים, עד שרבים מן הציירים באותה תקופה העתיקו את טכניקת התאורה לציורים שלהם.  אחד מהם הוא הצייר ההולנדי אברהם מיגנון (Abraham Mignon) אשר צייר את הציור: “Still Life with Fruit, ” “Oysters, and a Porcelain Bowl”  בשנת 1660 .

לקח לו לצייר אותו במשך כ 19 שנה והוא מוצג היום ב Rujksmuseum  באמסטרדם.  (שווה ביקור אם אתם בשכונה)

אני רוצה שתביטו בקלוזאפ של הציור

שימו לב לתחושת התלת – מימד אשר האור שבוקע מן החלון בצד שמאל מעניק לפרטים הקטנים שבציור. ניתן לראות אפילו את השתקפות החלון על גבי הצנצנת מצד שמאל.

תראו את הצללים והמרקמים השונים בציור. יש פה תחושת עומק נפלאה. מסכימים איתי?

שוב פעם חפרתי על היסטוריה? מתנצל זה חזק ממני

בוא נחזור לימינו אנו (למרות שהיה לי כיף במאה ה 17.)

כדי שנוכל לייצר תחושה של עומק ותלת מימד בצילום האוכל, כדי מאוד שמקור האור הטבעי שלנו, החלון, יהיה ממוקם בצד המנה.

שימו לב שצד אחד של צילום מאור וצד שני חשוך. אפשר לראות את זה על הפינה השמאלית של התפוח.

כדי להאיר מעט את הצד השני, אפשר להניח משטח בהיר אשר יחזיר את האור אשר מגיע מהחלון (בשפה המקצועית הוא נקרא רפלקטור).

כמו בדוגמא ולמעשה הוא מאיר מעט את החלקים הכהים בתמונה.

 אני מצרף תרשים אשר יקל עליכם להבין היכן להציב את המצלמה, המנה והרפלקטור.

מצורפות שתי דוגמאות לצילומי אוכל אשר צולמי על פי תאורת רמברנט (אלמנט התאורה ממוקם בצד).

לסיכום ניתן להגיד שצילום אוכל טוב, מצליח להעביר לעורר תיאבון, להניע לפעולה, מייצר בולטות ע”י בהירות, צבעוניות וסיפור וגם ע”י תחושה של תלת מימד וטקסטורה.

הכתבה נכתבה על ידי חגי לפלר